התנהגויות מאתגרות של ילדים מציבות קשיים בפני כל בני המשפחה. כהורים, אנחנו יודעים שאנחנו צריכים להגיב, אך לעתים קרובות אנו לא בטוחים מהי האסטרטגיה הטובה ביותר. מדריך זה מציע להורים מבט מקיף כיצד להתמודד עם התנהגויות מאתגרות.
למה לילדים יש התנהגויות מאתגרות?
כאשר לילדים יש התפרצויות רגשיות תכופות, שיכולות לבוא לידי ביטוי באלימות מילולית או פיזית, בכי וחיפוש נחמה ממבוגר או הסתגרות, זה יכול להוות סימן לכך שהם טרם פיתחו את כישורי הוויסות הנדרשים הדרושים על מנת להתמודד עם רגשות כמו תסכול, חרדה או כעס. ניהול רגשות מאתגרים בדרך מותאמת דורש מגוון מיומנויות, כולל:
שליטה בדחפים
פתרון בעיות
דחיית סיפוקים
ניהול משא ומתן
תקשורת של רצונות וצרכים
הבנה איזו התנהגות מתאימה או מצופה מהם במצב נתון
ילדים אחרים עשויים להראות קושי עם גבולות ומילוי אחר כללים. הם עשויים להציג התנגדות, חוסר היענות להוראות או בריחה מסיטואציות שונות. ייתכן שתבחינו בדפוסי התנהגות שנראים כאילו צצים בזמנים מסוימים של היום (כמו זמן השינה), במהלך משימות מסוימות (כמו בזמן שיעורי בית) או עם אנשים מסוימים (חוסר היענות לדרישות של אבא או אמא). ייתכן גם שתבחינו שילדכם מתפרע במיוחד כשהוא נמצא בבית אך לא כשהוא בבית הספר, או להיפך.
התפרצויות רגשיות, התנגדות לדרישות ואפילו התקפי זעם הם לעתים קרובות חלק נורמלי ואפילו בריא של הילדות. ומהווים סימן לעצמאות הגוברת של הילדים - הם בוחנים גבולות, מפתחים דעות משל עצמם וחוקרים את העולם סביבם. אבל כאשר ילד מתנהג בדרך שאינה מותאמת באופן שכיח, זה יכול להכביד על מערכת היחסים הורה-ילד, או ליצור תסכול וטינה בין האחים.
מדריך זה נועד להעניק לכם ההורים עוד מידע על איך ילדים לומדים התנהגויות שונות ומה אתם כהורים יכולים לעשות כדי לסייע בתהליך.
התנהגויות, גם לא מותאמות, הן נלמדות
לפעמים הורים מרגישים שהתקפי זעם והתנהגויות מאתגרות אחרות נעשים בכוונה או כדרך מניפולציה של הילד. עם זאת, כמנתחת התנהגות, אני יכולה לומר כי התנהגויות, גם לא מותאמות כגון התפרצויות זעם, הן נלמדות. כלומר, ילדים לומדים שבכך שהם מתנהגים בדרך זאת, הם יקבלו את התוצאה שהם רוצים.
ניתן לומר, שלמרות שילד המתקשה בוויסות רגשות עשוי שלא לחשב במודע את התקף הזעם שלו, הוא יבצע התנהגות זו מאחר ולא למד דרך טובה יותר להתמודד עם הרגש או לתקשר את צרכיו. כהורים, אנחנו לעיתים קרובות נגיב להתקפי זעם על ידי ניסיון לתקן את מה שגרם לבעיה - כלומר, ננסה לנחם את הילד או לתת לו את כל מה שהוא מבקש בכדי להפסיק את ההתנהגות. בפועל, מתן צ׳ופרים ותשומת לב להתנהגות לא מותאמת כזאת מהווה חיזוק להתנהגות ובכך מצד אחד, מגביר את הסבירות שהילד ימשיך עם התקפי זעם בעתיד ומפחית את הסבירות שהוא ילמד דרכים מותאמות יותר לנהל את רגשותיו.
מענה להתנהגות מאתגרת
התנהגויות לא נאותות ולא מותאמות של הילדים יכולים לגרום לנו כהורים להרגיש לעתים קרובות חסרי אונים. על ידי שימוש בטכניקות המבוססות על גישה התנהגותית, גם אתם יכולים לסייע לילדכם ללמוד התנהגויות מותאמות וטכניקות לוויסות רגשי.
אני רוצה להתחיל בכמה טיפים להתמודדות ברגע של התפרצות זעם:
אל תוותרו - התנגדו לדחף לסיים את התקף הזעם של ילדכם בכך שתתנו לו מה שהוא רוצה כשהוא מתפרץ. בכך שאנחנו מותרים לילד על דרישה, אנחנו מלמדים אותו שהתקפי זעם עובדים.
שמרו על רוגע - תגובות רגשיות לא מותאמות מצידנו נוטות להחמיר את האגרסיביות של ילד. בכך שאנחנו נשארים רגועים אנחנו מהווים מודל להתנהגות שאנחנו רוצים לראות אצלו.
התעלמו מהתנהגות לא נאותה ושבחו התנהגות מותאמת - התעלמו מהתנהגות לא רצויה קלה, שכן אפילו תשומת לב שלילית כמו נזיפה או אמירה לילד להפסיק יכולה לחזק את מעשיו. במקום זאת, תנו הרבה שבחים ספציפיים על התנהגויות שאתם רוצים לעודד. לדוגמא: אל תגידו רק "כל הכבוד!", אלא "כל הכבוד שהצלחת להירגע לבד!".
השתמשו בתוצאות עקביות - ילדכם צריך לדעת מה התוצאות להתנהגויות לא נאותה, כמו קיצור זמן פעילות מועדפת, וכן תגמולים להתנהגויות חיוביות, כמו הוספת זמן על האייפד. וכהורים אנחנו צריכים להראות לילדים שאנחנו מיישמים את התוצאות שנקבעו בכל פעם.
המתינו עם השיחה לאחר ההתנהגות - אל תנסו להיכנס לשיחות או דיונים עם ילד נסער. אנחנו צריכים לחכותש הילד יהיה שוב שליו ואז נוכל לשוחח איתו.
התמקדות בהתנהגויות ספציפיות
כשאתם רוצים לשנות התנהגות וללמד את הילד התנהגות חדשה, אנחנו צריכים קודם לזהות אילו התנהגויות ספציפיות הן לא מותאמות ומפריעות. לפעמים אנחנו יכולים להרגיש שכל אינטראקציה היא מאבק אבל זוהי ראייה מכלילה שאינה תורמת לנו בצורה מעשית. בכדי להוביל לשינוי, אנחנו צריכים לזהות התנהגויות ספציפיות. התייחסות להתנהגות אחת בכל פעם מאפשרת לנו להיות ממוקדים יותר, להשיג הבנה טובה יותר מדוע ההתנהגות מתרחשת, ולהיות בעלי תחושת שליטה גדולה יותר. גם אם יש מספר התנהגויות שאנחנו רוצים לשנות, עדיין אנחנו צריכים להעריך אותן אחת אחת.
התנהגות מטרה צריכה להיות:
ספציפית
ניתנות לצפייה
מדידה
דוגמה להגדרה לא טובה - התפרעות - דני מתפרע כשהוא עושה שיעורי בית.
דוגמא להגדרה טובה - אי משימתיות - דני מתנועע בכיסא, מתופף עם כלי הכתיבה על השולחן, שר שירים ומסתובב בכיסא בזמן שהוא צריך לעשות שיעורי בית.
גורמים מקדימים להתנהגות
כאשר אתם חושבים על התנהגות מסוימת שאתם מתמקדים בה, חשוב לדעת מה בדרך כלל קורה לפני ההתנהגות הזו ועשוי להיות מה שעורר אותה. זיהוי הגורמים המקדימים להתנהגויות השונות, עוזר לנו כהורים לא רק להבין מדוע הילד מתנהג כפי שהוא מתנהג אלא גם כיצד צפייה מוקדמת בגורמים מסוימים עשויה למנוע מההתנהגות להתרחש. באותה צורה אנחנו יכולים גם לזהות את הגורמים המקדימים שהופכים התנהגויות נאותות (כמו היענות לדרישה בפעם הראשונה) לסבירות יותר.
גורמים מקדימים פוטנציאליים שיש להימנע מהם:
הנחה שהציפיות שלכם מובנות - ילדים עשויים לא לדעת מה מצופה מהם - גם אם אתם מניחים שהם יודעים. דרישות משתנות ממצב למצב וכאשר ילדים אינם בטוחים במה שהם אמורים לעשות, הם נוטים יותר להתנהג בצורה לא נאותה.
העברת הנחיות ממרחק - תנו לילדים הוראות והנחיות כשאתם פנים אל פנים ורואים שהם קשובים אליכם. הוראות הנצעקות ממרחק נוטות פחות להיזכר ולהיות מובנות.
מעברים ללא אזהרה מוקדמת - מעברים יכולים להיות קשים לילדים במיוחד אם הם בדיוק עושים משהו אחר שהם נהנים ממנו. כאשר אנחנו נותנים לילדים התראה לקראת הפסקת פעילות, אנחנו מאפשרים להם למצוא נקודת עצירה וזמן להתארגן.
גורמים מקדימים פוטנציאליים שיש לאמץ:
התאמת הסביבה - נסו לזהות גורמים סביבתיים ורגשיים שיכולים להקשות על ילדים לווסת את התנהגותם. כגון: רעב, עייפות, דאגה או הסחות דעת. לפני הכנת שיעורי הבית, הפחיתו הסחות דעת סביבתיות כמו מסכים וצעצועים, ספקו חטיפים בריאים שיעניקו אנרגיה לילד, סדרו מקום מאורגן ומואר ודאגו לתזמן הפסקות.
הבהרת ציפיות - אתם צריכים להיות ברורים לגבי מה אתם מצפים מילדכם לבצע. גם אם אתם מרגישים שהוא "אמור" לדעת מה מצופה, זה לא תמיד נכון ולכן הבהרת ציפיות בתחילת משימה מסייעת למנוע אי-הבנות בהמשך הדרך.
מתן ספירה לאחור למעברים - מתי שאתם יכולים, הכינו את הילדים לקראת מעבר קרוב. לדוגמא, עדכנו את הילדים 10 דקות לפני הזמן שהם צריכים להגיע לארוחת הערב או להתחיל שיעורים. לאחר מכן עדכנו כשנותרו 2 דקות.
מתן אפשרות בחירה - ככל שהילדים גדלים, חשוב שנעניק להם רמה מסוימת של בחירה ושליטה בפעילויות שלהם. לדוגמא, "אתה רוצה להתקלח לפני או אחרי ארוחת הערב?". תחושת השליטה מפחיתה התנהגויות לא נאותות.
לאחר שההתנהגות מתרחשת
התחשבות במה שקורה לאחר התנהגות היעד שאנחנו רוצים לשנות היא חשובה משום שתוצאות משפיעות על הסבירות שההתנהגות תחזור על עצמה. זה נכון לגבי תוצאות חיוביות (כמו לקבל 10 דקות נוספות של זמן מסך) או שליליות (כמו הפחתת זמן בפעילות מועדפת).
ניתן לומר שבאופן אידיאלי תוצאות מעניקות לילדים מסגרת ועוזרות להם להבין את ההבדל בין התנהגויות מקובלות ולא מקובלות. הנקודה החשובה היא להבין כיצד אנחנו יכולים להשתמש בתוצאות בדרך חכמה ועקבית.
תוצאות שאינן יעילות:
מתן תשומת לב שלילית - זה לפעמים נראה לא אינטואיטיבי, אבל תוצאות הנראות שליליות עבורנו (כמו הרמת קול על הילד שמהווה נזיפה) יכולות לעתים לחזק דווקא את ההתנהגות שאנו מנסים למנוע. זאת מכיוון שילדים מעריכים תשומת לב ממבוגרים שחשובים בחייהם, כך שכל תשומת לב – חיובית או שלילית – עדיפה על אף תשומת לב. לכן תשומת לב שלילית כמו נזיפה יכולה למעשה להגביר התנהגות לא נאותה לאורך זמן. בנוסף, אם נגיב להתנהגויות בביקורת או בצעקות אנו יכולים גם לפגוע בדימוי העצמי של הילדים.
תוצאות מושהות - תוצאה צריכה להגיע מיידית לאחר ההתנהגות. ברגע שעובר זמן בין ההתנהגות לתוצאה לילדים יהיה יותר קשה לקשר את התנהגותם לתוצאה. בנוסף, הילדים יכולים לקשר את התוצאה להתנהגות אחרת שהספיקו לבצע בזמן הזה.
ויתור על דרישה - לפעמים הורים מציבים לילדים דרישה, כמו לסדר את החדר או לקפל כביסה, ואז הילד איטי או מסרב ומרוב תסכול ועייפות להיכנס לוויכוח הורים יוותרו לילד ויבצעו את הפעולה בעצמם. תוצאה זו מגבירה את ההסתברות שהילד יתעכב או יסרב שוב בפעם הבאה.
תוצאות יעילות:
תשומת לב חיובית להתנהגויות נאותות - שבחו את הילדים כשאתם "תופסים אותם מתנהגים יפה" ובכך תגדילו את הבירות שהם יחזרו על התנהגות זאת בעתיד. תשומת לב חיובית היא גם דבר טוב ליחסי הורה-ילד, משפרת את הדימוי העצמי של הילד, ומרגישה טוב לכל המעורבים. החיזוק החיובי הוורבלי צריך להיות ספציפי ולא כללי. כלומר, במקום לומר ״יפה מאוד!״ אמרו ״אני מאוד אוהבת את השימוש שלך בצבעים בציור, אתה מאוד יצירתי, יפה מאוד!״.
התעלמות אקטיבית - תוצאה זו עשויה להיראות לא אינטואיטיבית, אך כמנתחת התנהגות אני יכולה להמליץ על "התעלמות אקטיבית" כאסטרטגיית ניהול התנהגות יעילה. כדי לבצע התעלמות פעילה, אנחנו צריכים להסיט במכוון את תשומת הלב כאשר הילד מתחיל להתנהג בצורה לא נאותה (בצורה קלה). ככל שילדים לומדים שהתנהגות לא נאותה לא מביאה להם את תשומת הלב שלכם, כך הם יתחילו לעשות זאת פחות. מרכיב חשוב בהתעלמות אקטיבית הוא לתת לילד תשומת לב חיובית באופן מיידי ברגע שהוא מפגין התנהגות שאתם כן רוצים לראות, כמו לשבת בשקט. כמובן, יש להשתמש בתוצאה זו רק להתנהגויות לא רצויות קלות – התעלמות אקטיבית אינה מתאימה כאשר ילד מתנהג באלימות או עושה משהו מסוכן.
מתן תגמול - תגמולים הם דרך מוחשית לתת לילדים משוב חיובי על התנהגויות רצויות. תגמולים הופכים להיות מעוררי מוטיבציה להתנהגות נאותה כאשר ילדים יכולים לבחור ממגוון דברים מועדפים, כגון: זמן נוסף על האייפד, פריט מוחשי, פינוק מיוחד וכו'. יש לקשור תגמולים להתנהגויות ספציפיות ותמיד לתת אותם בעקביות.
למה מעברים מעוררים התנהגות מאתגרת
אחד הגורמים הנפוצים שמעוררים התנהגויות מאתגרות אצל ילדים הוא מעברים בין פעילויות. בין אם מדובר בהתארגנות לשינה, לבוא לארוחת ערב, או להניח את שלט המשחק, במשפחות רבות מעברים יכולים להפוך לנקודת זמן מאתגרת.
אם הילד שלכם מתקשה במעברים, חשוב להבין מה במעבר קשה. פעמים רבות ילדים לא אוהבים להפסיק פעילות מועדפת שהם נהנים ממנה (כמו לשחק במחשב) כדי לעשות משהו פחות כיף, כמו להתארגן לצאת מהבית לביקור משפחתי או קניות. בעוד שאף אחד לא נהנה להפסיק דברים כיפיים, חלק מהילדים מתקשים בזה יותר מאחרים. ילדים אחרים מתקשים להתמודד עם שינויים לא צפויים בלוח הזמנים, או לעבור הלאה ממשהו שהם מרגישים שלא סיימו.
ילדים עם קשיי קשב וריכוז, אוטיזם, חרדה ו-OCD נוטים יותר להתקשות עם מעברים.
טכניקות להקלה על מעברים
ברגע שאנחנו מבינים מה הגורם או הגורמים להתנגדות של ילדכם למעברים, אז אפשר להתחיל לחשוב מה יכול לעזור. הנה כמה טכניקות שייתכן שתרצו לנסות:
הטרמה וספירה לאחור: בכל בוקר (או לאחר שהילדים מגיעים הביתה מבית הספר), הציגו בפניהם את סדר היום - אילו פעילויות צפויות להם ואת השעות בהן יתקיימו. לפני כל מעבר מפעילות לפעילות, תנו טווח זמנים ותיאור של מה שיקרה יחד עם ספירה לאחור (בעוד 20 דקות, אז 10, אז 5 יהיה זמן לסיים את ארוחת הערב ותוכל לשחק במחשב). הכנה מראש מאפשרת לילדים להתכונן רגשית.
תפסו את תשומת ליבם - עבור ילדים עם קשיי קשב וריכוז או קשיים רגשיים, הקדישו מאמץ מיוחד לתפוס את שלהם. צרו קשר עין, שבו לידם, הניחו יד על הכתף, או בקשו מהם לחזור אחרי מה שאמרתם. כך יהיה להם קל יותר להתייחס בחיוב לדרישה.
השתמשו במוזיקה - שירים יכולים לעזור לילדים (במיוחד לילדים צעירים) להתמודד עם מעברים. ניתן למצוא שירים קיימים או להמציא כדי להתאים למגוון מצבים מקשירת נעליים ועד צחצוח שיניים.
רמזים חזותיים - תליית איורים ויזואליים עם תמונות המדגימות למה לצפות ממעבר מסוים או השלבים הכרוכים בו היא תזכורת חזותית טובה עבור ילדים.
יצירת שגרות - אם יש מעברים שילדכם מתקשה איתם כל יום, כמו ללכת לישון, בנו מידה של עקביות ומבנה במעבר הזה. לדוגמה, כשמתקרבים לשעת השינה, ילדכם יכול לבחור דבר אחרון שהוא רוצה לעשות. לאחר מכן, הולכים לצחצח שיניים ולקרוא סיפור, ואז מכבים את האורות. ביצוע שגרה זו בעקביות מסייע לילדים לדעת למה לצפות והופך את המעבר לקל יותר.
השתמשו בשבחים ותגמולים - תגמולים יכולים להיות כלי יעיל לשימוש עבור מעברים קשים עד שהילדים התרגלו אליהם. הורים יכולים להשתמש במדבקות, חטיפים או מערכת נקודות המובילה לתגמולים מוחשיים. כאשר הילד עובר מעבר בהצלחה, וודאו שאתם מעניקים שבח חיובי ספציפי. לדוגמה: "אהבתי איך שנתת את האייפד מיד והתחלת לצחצח שיניים. עכשיו יש לנו יותר זמן לקרוא!"
כיצד לתת הוראות אפקטיביות
כמנתחת התנהגות, אני יכולה לומר שדרך מתן ההוראות להורים היא בעלת חשיבות מכרעת כאשר מדובר בהשגת היענות מילדים. להלן כמה קווים מנחים כיצד לתת הנחיות אפקטיביות:
היו ישירים - השתמשו במשפטי הצהרה במקום לשאול שאלות. למשל, "בבקשה שב" במקום "אתה מוכן להוציא את שיעורי הבית?". ניסוח ישיר מבהיר לילד בדיוק מה מצופה ממנו, ללא אפשרות להתחמק או להתווכח.
היו קרובים - תנו הוראות כשאתם קרובים לילד, במקום לקרוא לו מהצד השני של החדר. קרבה פיזית מבטיחה קשב מלא של הילד ומפחיתה הסחות דעת פוטנציאליות.
השתמשו בהנחיות ברורות וספציפיות - במקום ביטויים מעורפלים כמו "תתקדם כבר", אמרו "בבקשה תתחיל את שיעורי הבית". הוראות ממוקדות מונעות בלבול ומגבירות את הסיכוי להיענות.
תנו הוראות מותאמות גיל - דברו עם הילדים ברמה מותאמת לגיל שלהם. לילדים צעירים יותר, הפכו דברים לפשוטים והשתמשו במילים שאתם יודעים שהם מכירים. לדוגמה, "בבקשה תרים את הכדור". עם ילדים בוגרים יותר, חשוב להיות ברורים מבלי להישמע מתנשאים.
תנו הוראה אחת בכל פעם - במיוחד לילדים עם קשיי קשב, נסו להימנע ממתן סדרה של הוראות בבת אחת. למשל, "בבקשה נעל נעליים, קח את האוכל שלך מהמטבח, ובוא לפגוש אותי בדלת". הוראות רבות מדי בו זמנית עלולות להציף ולהקשות על הילד לזכור ולבצע.
הפכו הסברים לפשוטים - מתן הסבר הגיוני יכול להגביר את הסיכוי שילדים יקשיבו להנחיה, אך לא אם ההנחיה עצמה נבלעת. לדוגמא, במקום "לך תלבש את המעיל כי יורד גשם ואני לא רוצה שתתקרר", נסו: "יורד גשם ואני לא רוצה שתתקרר. לך תלבש את המעיל". שמרו על ההוראה העיקרית ברורה ובולטת.
תנו לילדים זמן לעבד - לאחר שאתם נותנים הוראה, חכו כמה שניות בלי לחזור על מה שאמרתם. כך ילדים לומדים להקשיב להוראות רגועות הניתנות פעם אחת, במקום ללמוד שהם לא צריכים להקשיב כי ההוראות יחזרו.
כאשר מדובר במתן הוראות לילדים, פחות זה לרוב יותר. ניסוח פשוט, ישיר וממוקד, המועבר מקרוב ובקצב סביר, מגביר משמעותית את הסיכוי לשיתוף פעולה.
לסיכום,
התמודדות עם התנהגויות מאתגרות של ילדים יכולה להיות מאתגרת ומתסכלת עבור הורים. עם זאת, שימוש באסטרטגיות מבוססות התנהגות יכול לעשות פלאים בניהול התנהגויות מאתגרות ובמקביל לחזק את הקשר בין הורים לילדים.
בכך שאנחנו נבין את הגורמים להתנהגויות בעייתיות, ניתן תשומת לב חיובית להתנהגות רצויה, ונקבע גבולות ברורים ועקביים, הורים יכולים לעזור לילדיהם לפתח כישורי ויסות עצמי חיוניים. חשוב לזכור שטיפוח שינוי התנהגותי דורש זמן, סבלנות ועקביות. על ידי שילוב של אסטרטגיות אלו בגישה הוליסטית המתמקדת בחיזוק הקשר הורה-ילד, משפחות יכולות להפחית משמעותית קשיי התנהגות ולקדם אינטראקציות חיוביות וחמות יותר בבית.
