הקניית מיומנויות וויסות רגשי לילדים בעולם דיגיטלי

בימינו, ילדים גדלים בעולם בו לטכנולוגיה יש תפקיד משמעותי בחייהם. החל ממשחקי וידאו אינטראקטיביים, דרך סרטוני יוטיוב מרתקים ועד לפלטפורמות רשת חברתית נרחבות, הקסם של בידור דיגיטלי הוא בלתי ניתן לערעור. בעוד שטכנולוגיות אלה מציעות יתרונות רבים, הן גם יוצרות אתגרים, במיוחד כשמדובר במיומנויות ויסות רגשי אצל ילדים. מאמר זה חוקר לעומק את החשיבות של טיפוח מיומנויות ויסות רגשי עבור ילדים השקועים בפעילויות הממוקדות בטכנולוגיה.

הנוף הדיגיטלי ורווחה רגשית

ככל שילדים מבלים יותר זמן בהתעסקות עם מסכים וחוויות וירטואליות, דאגות לגבי הרווחה הרגשית שלהם ויכולתם לווסת את רגשותיהם עלו לקידמת הבמה (Uhls et al., 2014). החשיפה המתמדת לגירויים ולסיפוק מיידי שהטכנולוגיה מספקת עלולה להוביל לקשיים בניהול רגשות באופן אפקטיבי. ילדים עלולים להתקשות להתמודד עם תסכול, אכזבה או כעס כשהם נתקלים באתגרים במשחקים או כשהם מנווטים באינטראקציות מקוונות מורכבות (Przybylski & Weinstein, 2017).

תפקיד וויסות רגשי

ויסות רגשי מתייחס ליכולת לזהות, להבין ולנהל את הרגשות שלנו (Thompson, 1994). מיומנויות אלה מאפשרות לילדים להגיב בצורה מחושבת למצבים שונים, ולטפח יחסים בריאים יותר ורווחה נפשית משופרת (Gross, 2015). פיתוח מיומנויות של ויסות רגשי חיוני במיוחד בסביבה דיגיטלית, שם אינטראקציות עלולות להיות חסרות את הנואנסים של תקשורת פנים אל פנים, ושהתוכן יכול לעורר תגובות רגשיות עזות (Bluth & Eisenlohr-Moul, 2017).

השפעת הטכנולוגיה על מיומנויות וויסות רגשי

1. ירידה באינטראקציה פנים אל פנים - בילוי זמן רב מול מסכים עלול להוביל לירידה באינטראקציות פנים אל פנים. כתוצאה מכך, היכולות של ילדים בהבנת רמזים חברתיים חיוניים ותקשורת לא מילולית עלולות להיפגם, מה שיקשה עליהם את הבנת הרגשות ופירושם במצבים חברתיים בחיים האמיתיים (Uhls et al., 2014).

2. עיכוב בהתפתחות רגשית - אינטראקציות פנים אל פנים עוזרות לילדים לפתח מגוון רחב של מיומנויות רגשיות, כולל אמפתיה, חמלה והבנה. כאשר אינטראקציות הופכות בעיקר לדיגיטליות, ייתכן שלילדים יהיו פחות הזדמנויות לתרגל ולשכלל מיומנויות אלה, מה שעלול להוביל לעיכובים בהתפתחות הרגשית שלהם (Radesky et al., 2015).

3. סיפוק מיידי וחוסר סבלנות - טכנולוגיה לעיתים קרובות מספקת סיפוק מיידי, החל מסרטונים שנטענים במהירות וכלה בקבלת משוב מידי במשחקים. זה יכול לתרום לתחושה של חוסר סבלנות וחוסר יכולת לסבול עיכובים או אכזבות, מה שפוגע בפיתוח הסבלנות והחוסן הרגשי (Radesky et al., 2014).

4. עומס רגשי - הזרם הבלתי פוסק של מידע וגירויים מטכנולוגיה יכול להציף את הקיבולת הרגשית של הילדים. חשיפה לחדשות מצערות, בריונות רשת או תגובות שליליות ברשתות חברתיות יכולה לעורר תגובות רגשיות עזות, ולהוביל לתחושות של חרדה, עצב או אף כעס (Uhls et al., 2017).

5. השוואה חברתית ודימוי עצמי נמוך - פלטפורמות המדיה החברתית יכולות לטפח תרבות של השוואה, שבה ילדים שופטים את ערכם העצמי על פי לייקים, תגובות ומספר העוקבים. זה יכול להוביל לדימוי עצמי נמוך ותפיסה מעוותת של הערך העצמי, וכן להרגל לא בריא של חיפוש תיקוף חיצוני לרווחה נפשית (Uhls & Greenfield, 2012).

6. בריחה ודיכוי רגשי - טכנולוגיה, ובמיוחד משחקי וידאו ופלטפורמות מקוונות, יכולה להפוך לצורה של בריחה עבור ילדים. במקום להתמודד עם רגשות ואתגרים בחיים האמיתיים, ילדים עלולים לסגת לעולם הדיגיטלי, ולדכא את רגשותיהם במקום ללמוד לנהל אותם (Reinecke et al., 2017).

7. ירידה ביכולות אמפתיה - מעורבות רבה באמצעות מסכים עלולה להקהות את רגישותם של ילדים לרגשותיהם של אחרים, מה שמקשה עליהם להבין או להזדהות עם התחושות של חבריהם. היעדר תוצאות מידיות לאינטראקציות מקוונות עלול להוביל לתחושת אחריות פחותה להשפעה הרגשית של המילים והמעשים שלהם (Konrath et al., 2011).

8. קושי בזיהוי רגשות - שימוש יתר במסכים עלול להוביל לחוסר מודעות לגבי הרגשות העצמיים. ילדים עשויים להתקשות לזהות ולתייג במדויק את רגשותיהם, מה שמהווה שלב קריטי בניהול וויסות רגשות ביעילות (Hastings et al., 2014).

9. קשיים בקשב וריכוז - תמונות המשתנות במהירות והתראות תכופות בסביבות דיגיטליות עלולות לתרום לקיצור טווחי הקשב של הילדים. זה עלול לפגוע ביכולת הילד להתמקד ולהתמודד עם רגשותיו, מה שמקשה עליו לווסת אותם בצורה הולמת (Domoff et al., 2019).

10. קשיים בפתרון בעיות - מעורבות באינטראקציות מקוונות עלולה לעודד ילדים להימנע מעימות פנים אל פנים. כתוצאה מכך, ייתכן שלא יהיו להם המיומנויות הנחוצות כדי לנווט קונפליקטים או חילוקי דעות באופן בריא ובונה (Lee & Shin, 2017).

בעוד שהטכנולוגיה מציעה יתרונות עצומים, חשוב מאוד לזהות ולטפל באתגרים הפוטנציאלים שהיא עלולה לגרום למיומנויות רגשיות, במיוחד אצל ילדים. איזון בין מעורבות דיגיטלית ואינטראקציות פנים אל פנים, עידוד דיונים פתוחים על רגשות, וקידום פעילויות המטפחות מודעות רגשית הם צעדים מרכזיים במזעור השפעות שליליות אפשריות אלה. על ידי התמודדות אקטיבית עם אתגרים אלו, הורים, מטפלים ומחנכים יכולים לעזור לילדים לנווט בעולם הדיגיטלי תוך פיתוח מיומנויות ויסות רגשי חזקות.

אסטרטגיות לפיתוח מיומנויות ויסות רגשי

1. ביסוס גבולות דיגיטליים - יש לקבוע הגבלות ברורות לגבי זמן מסך אפשרי מדי יום ולעודד הפסקות לפעילויות ללא מסך. לדוגמא, ציור, מפגש עם חברים, קריאה או פעילות עצמאית אחרת. זה מאפשר לילדים לפתח איזון בריא בין העולם הדיגיטלי והחיים האמיתיים (Domoff et al., 2019).

2. עידוד תקשורת פתוחה - צרו סביבה שבה ילדים מרגישים בנוח לדון ברגשותיהם ובחוויות שלהם באינטרנט ובחייהם מחוץ למחשב. עודדו אותם לבטא את רגשותיהם והסיטואציות שהם נתקלים בהם, וסייעו להם לזהות את רגשותיהם ולהבין את הגורמים להם (Uhls et al., 2017).

3. למדו ותרגלו מיינדפולנס - הכירו ותרגלו עם ילדיכם תרגילי מיינדפולנס המקדמים מודעות עצמית ושליטה רגשית. תרגילי נשימה ותשומת לב יכולים לעזור לילדים לנהל את רגשותיהם במצבי לחץ ולנווט אותם בצורה יעילה יותר (Liehr & Diaz, 2010).

4. היו מודל להבעה רגשית נאותה - ילדים לעיתים קרובות לומדים על ידי צפייה בנו, המבוגרים. לכן, היו מודל חיובי והדגימו מיומנויות ויסות רגשי נאותים בהתמודדות עם אתגרים וסיטואציות שונות, בין אם הם קשורים לטכנולוגיה או להיבטים אחרים בחיים (Sanders et al., 2016).

5. השתתפו בפעילות המקוונת של ילדיכם - בלו זמן עם הילדים בפעילויות הדיגיטליות שלהם. זה מעניק לכם הזדמנויות לראות ממקור ראשון מה קורה ובאילו סיטואציות הילדים נתקלים. לאחר מכן, דברו עם הילדים ברגשות העולים מהעולם הווירטואלי ולמדו אותם כיצד לנהל רגשות אלה באופן בונה.

לסיכום, נוכחות דיגיטלית מהווה הן הזדמנויות והן אתגרים עבור ההתפתחות הרגשית של ילדים. אולם חשוב לזכור כי כהורים עלינו לסייע לילדים לפתח מיומנויות ויסות רגשי על מנת לעזור להם לנווט את המורכבויות אשר הטכנולוגיה מייצרת תוך שמירה על רווחה נפשית. על ידי איזון בין זמן מסך ופעילויות ללא מסך, עידוד תקשורת פתוחה, והוראת מיינדפולנס, הורים ומטפלים יכולים להעצים ילדים ולהעניק להם חוסן רגשי אל מול העומס הדיגיטלי. ברגע שנעשה זאת, אנו נצייד את הילדים בכלים שהם זקוקים להם כדי לשגשג בעולם הטכנולוגי תוך שמירה על איזון רגשי.

ביבליוגרפיה:

Przybylski, A. K., & Weinstein, N. (2017). A large-scale test of the goldilocks hypothesis: quantifying the relations between digital-screen use and the mental well-being of adolescents. Psychological Science, 28(2), 204-215.

Uhls, Y. T., Michikyan, M., Morris, J., Garcia, D., Small, G. W., Zgourou, E., & Greenfield, P. M. (2014). Five days at outdoor education camp without screens improves preteen skills with nonverbal emotion cues. Computers in Human Behavior, 39, 387-392.

Thompson, R.A. (1994). Emotion regulation: A theme in search of definition. Monographs of the Society for Research in Child Development, 59(2-3), 25-52.

Uhls, Y. T., Ellison, N. B., & Subrahmanyam, K. (2017). Benefits and costs of social media in adolescence. Pediatrics, 140(Supplement 2), S67-S70.

Gross, J.J. (2015). Emotion regulation: Current status and future prospects. Psychological Inquiry, 26(1), 1-26.

Bluth, K., & Eisenlohr-Moul, T. A. (2017). Response to a mindful self-compassion intervention in teens: A within-person association of mindfulness, self-compassion, and emotional well-being. Journal of Adolescence, 57, 108-118.

Radesky, J. S., Schumacher, J., & Zuckerman, B. (2015). Mobile and interactive media use by young children: The good, the bad, and the unknown. Pediatrics, 135(1), 1-3.

Radesky, J. S., Silverstein, M., Zuckerman, B., & Christakis, D. A. (2014). Infant self-regulation and early childhood media exposure. Pediatrics, 133(5), e1172-e1178.

Uhls, Y. T., & Greenfield, P. M. (2012). The value of fame: Preadolescent perceptions of popular media and their relationship to future aspirations. Developmental Psychology, 48(2), 315.

Reinecke, L., Aufenanger, S., Beutel, M. E., Dreier, M., Quiring, O., Stark, B., ... & Müller, K. W. (2017). Digital stress over the life span: The effects of communication load and internet multitasking on perceived stress and psychological health impairments in a German probability sample. Media Psychology, 20(1), 90-115.

Konrath, S. H., O'Brien, E. H., & Hsing, C. (2011). Changes in dispositional empathy in American college students over time: A meta-analysis. Personality and Social Psychology Review, 15(2), 180-198.

Liehr, P., & Diaz, N. (2010). A pilot study examining the effect of mindfulness on depression and anxiety for minority children. Archives of Psychiatric Nursing, 24(1), 69-71.

Hastings, P. D., Nuselovici, J. N., Klugo, M. K., Harmonic, D. S., Banerjee, M., Diers-Lawson, A., & Elesh, D. (2014). Nonverbal synchrony and the development of perceived rapport, social coordination, and cooperative task performance. Journal of Experimental Child Psychology, 128, 210-220.

Sanders, M. R., Kirby, J. N., Tellegen, C. L., & Day, J. J. (2014). The Triple P-Positive Parenting Program: A systematic review and meta-analysis of a multi-level system of parenting support. Clinical psychology review, 34(4), 337-357.

Domoff, S. E., Harrison, K., Gearhardt, A. N., Gentile, D. A., Lumeng, J. C., & Miller, A. L. (2019). Development and validation of the Problematic Media Use Measure: A parent report measure of screen media "addiction" in children. Psychology of Popular Media Culture, 8(1), 2–11.

Lee, E. B., & Shin, N. (2017). When digital natives instruct digital immigrants: Active guidance for parental digital integration. Journal of Adolescent Research, 32(1), 113-141.