חוסר ולידציה של רגשות הילדים ע״י הוריהם

הרווחה הרגשית של ילדים היא פן קריטי להתפתחות התקינה שלהם, והיא מושפעת רבות מהדרך בה הורים מגיבים ומעניקים ולידציה (אישור וקבלה) לרגשות. חוסר ולידציה, שבאה לידי ביטוי כביטול, דחיה, זלזול, או התעלמות מהרגשות של הילדים (Shenk & Fruzzetti, 2014), יכולה להיות בעלת השלכות ארוכות טווח על הבריאות המנטלית והצמיחה הרגשית שלהם. תופעה זו מובילה לתחושות של בלבול בקרב הילדים ופוגמת ביכולת שלהם לקבל בעצמם את הרגשות שהם מרגישים.

חוסר ולידציה לרגשות הילדים יכולה לבוא לידי ביטוי בצורות רבות:

• כשההורה מבקר, מלגלג או מזלזל ברגשות הילדים - ״אל תהיה תינוק״.

• כשההורה מתעלם מרגשות הילד או מתנהג כאילו הם לא קיימים - הילד משתף ברגשות ואין תגובה מצד ההורה.

• כשההורה מבטל את הרגש של הילד - ״אתה לא צריך להרגיש עצוב לגבי זה״.

• כשההורה ממזער את הרגשות שהילד צריך להרגיש - ״זה לא כזה סיפור, אל תהיה כזה דרמטי״.

תגובות כאלה של הורים לביטוי רגשי מצד הילד יכולים להשאיר את הילדים עם תחושות שלא מקשיבים להם, שהם לא מובנים, או אפילו להתבייש ברגשות שלהם. כאשר הרגשות לא מקבלים אישור (ולידציה) באופן עקבי, ילדים עלולים ללמוד לדכא את הרגשות שלהם, דבר שיכול להוביל לנתק בין הרגשות והיכולת שלהם להביע אותם באופן נאות.

תוצאה עיקרית אחת של חוסר ולידציה רגשית היא ההשלכה האפשרית על ההערכה העצמית והביטחון העצמי של הילדים (Krause et al., 2003). כאשר לא מאשרים ולא מקבלים את רגשות הילדים, הם עלולים להפנים את המסר שהרגשות שלהם לא חשובים או לא מקובלים. זה יכול להוביל לספק עצמי, חוסר ביטחון, וחוסר אמון בחוויות הרגשיות שלהם. לאורך זמן, הם יכולים להתקשות בפיתוח תחושת עצמי בריאה ועלולים לחפש אישור מגורמים חיצוניים במקום לסמוך על המצפן הפנימי שלהם.

בנוסף, חוסר ולידציה יכול לפגום בהתפתחות של מיומנויות וויסות עצמי אפקטיביים (Shenk & Fruzzetti, 2011). כאשר הורים לא מלמדים את ילדהם לזהות, להביע ולהתמודד עם הרגשות באופן נאות, הם יכולים להתקשות בניהול יעיל של הרגשות ככל שהם מתבגרים. מיומנויות וויסות רגשי לקויות יכולות להוביל לקושי בפיתוח מערכות יחסים, קבלת החלטות וניווט באתגרי החיים. מאחר ואין להם את הבסיס לולידציה רגשית, הם עלולים לפנות לטכניקות התמודדות לא בריאות או התפרצויות רגשיות.

חשוב לציין שמרבית ההורים לא מבצעים חוסר ולידציה באופן מכוון אלא מחוסר תשומת לב מסיבות שונות, כגון דפוס הורות שהם ספגו בעצמם, עומס ותסכול, חוסר מודעות, ציפיות לא ריאליות מהילדים או קושי רגשי אישי. אולם, הגברת המודעות והבנה שיש צורך בשינוי הם הצעד הראשון לעבר יצירת סביבה תומכת ומטפחת רגשית עבור הילדים.

אילו צעדים ניתן לקחת על מנת להעניק ולידציה לרגשות הילדים:

1. הקשבה פעילה - הענקת תשומת לב לרגשות הילדים, הקשבה לדאגות שהם מעלים, ואישור הרגשות שלהם אפילו אם לא מבינים או מסכימים. כלומר, אנחנו לא חייבים להסכים עם הדרך בה הילד מביע כעס אבל אנחנו צריכים לאפשר לו להרגיש כעס.

2. תגובה אמפתית - להגיב לרגשות של הילד בהבנה ואמפתיה, להראות לו שאנחנו מכירים ברגשות שלו ואנחנו פה על מנת לתמוך בו.

3. תקשורת פתוחה - עודד שיחות פתוחות בנוגע לרגשות. צרו סביבה בטוחה בה הילד מרגיש בנוח להביע את עצמו ללא פחד משיפוטיות.

4. לימוד מיומנויות וויסות רגשי - עזרו לילדכם לזהות ולשיים (להעניק שם) לרגשות שלהם ולמדו אותם טכניקות נאותות להתמודדות ורגיעה כגון נשימות, מיינדפולנס וחשיבה חיובית.

5. הדגימו הבעה רגשית נאותה - היו מודל לחיקוי עבור הילדים שלכם להבעה רגשית נאותה. שתפו את הרגשות שלכם והדגישו שזה נורמלי ותקין להרגיש כל רגש ולהיות בעלי מגוון רחב של רגשות. וכמובן כיצד להביעה אותם באופן יעיל.

6. התנצלו ותקנו - אם אתם שמים לב שלא קיבלתם את הרגשות של הילדים שלכם באופן נכון, הכירו בטעות שלכם והתנצלו. הסבירו להם שאתם מחויבים לשיפור.

לסיכום, ולידציה רגשית היא חיונית עבור ההתפתחות הרגשית התקינה של ילדכם. לאי קבלה של רגשות יכולות להיות השלכות ארוכות טווח על הערכה עצמית, ביטחון עצמי ויכולות וויסות רגשי. בכך שנפעל באופן פעיל לקבלת הרגשות של הילדים ותמיכה בהם, הורים יכולים לסייע לילדיהם לבנות בסיס רגשי חזק.

ביבליוגרפיה:

Shenk, C.E. and Fruzzetti, A.E., 2014. Parental validating and invalidating responses and adolescent psychological functioning: An observational study. The Family Journal, 22(1), pp.43-48.

Krause, E.D., Mendelson, T. and Lynch, T.R., 2003. Childhood emotional invalidation and adult psychological distress: The mediating role of emotional inhibition. Child abuse & neglect, 27(2), pp.199-213.

Shenk, C.E. and Fruzzetti, A.E., 2011. The impact of validating and invalidating responses on emotional reactivity. Journal of Social and Clinical Psychology, 30(2), pp.163-183.