יישום טכניקות ניתוח התנהגות בכיתה

שימוש באסטרטגיות ניתוח התנהגות יישומי (ABA) מיועד לכל מי שרוצה לשפר, לנהל או להפחית התנהגויות, והתנהגות נחשבת ככל פעולה הניתנת לצפייה ומדידה. באמצעות שימוש בטכניקות התנהגותיות אנו נוכל לסייע לשפר את האקלים הכיתתי. אני עוסקת בהדרכה מעל 7 שנים ויכולה לומר שהכלים שרכשתי בזמן לימודי תרמו לי הרבה מעבר לניסיון שרכשתי בעצמי. לדוגמא, אם בכיתה שאני מדריכה יש תלמיד בן 8 שמנסה להצחיק את חבריו כדי להימנע ממטלה, זה תפקידי לזהות את הפונקציה של ההתנהגות שלו (בריחה) וללמד אותו התנהגויות אלטרנטיביות כדי לבקש הפסקה מהמטלה או לאפשר לו מטלה אחרת.

פוסט זה מיועד למורות לחינוך מיוחד ומורות לילדים בהתפתחות תקינה המתמודדות עם התנהגויות מאתגרות בכיתה. באמצעות אימוץ הלך חשיבה של ניתוח התנהגות, כל מורה תוכל להתחיל ליישם בעצמה אסטרטגיות ABA בהצלחה עבור התלמידים שלה. שימוש בטכניקות ABA מתאים עבור התנהגויות כגון:

• חיפוש תשומת לב

• קושי במעברים

• קשיים חברתיים

• חוסר יכולת איפוק והמתנה

• התפרצויות זעם

• חוסר כבוד כלפי המורה ו/או חברים לכיתה

• חוסר קשב

• קימה מהמקום

• היפראקטיביות וחוסר שקט

• אלימות

• הרסנות (זריקת חפצים, שבירת כיסאות וכד')

מספר דוגמאות לאסטרטגיות ניתוח התנהגות בכיתה:

1. הבנה כי לכל התנהגות ישנה סיבה (פונקציה) - לכל התנהגות של הילדים יש מטרה / סיבה. התנהגויות לא פשוט קורות אלא הילדים מנסים להשיג משהו באמצעותן. לכן, כשאנחנו רוצים להוביל לשינוי, אנחנו צריכים קודם כל לזהות את ההתנהגויות ולהבין מה המטרה שלהן. ישנן כמה פונקציות להתנהגות - הימנעות או בריחה (להתחמק ממשהו לא נעים כגון מטלה), תשומת לב (של המורה או של חברים לכיתה), פריט מוחשי או פעילות (רצון לקבל פרס או פעילות מועדפת) וגירוי חושי (כגון נפנוף ידיים או התנדנדות על הכיסא). אם לא נמצא את הפונקציה / הסיבה להתנהגות, כל התערבות שננסה ליישם לא תהיה מדויקת מאחר ואנחנו רוצים להקנות לילדים התנהגויות אלטרנטיביות ואלה יצטרכו לספק להם את אותה המטרה. לדוגמא, בהתנהגות של דיבור ללא רשות, המטרה יכולה להיות להישמע ע״י המורה, ולכן מצד אחד נלמד את הילד להצביע ולהמתין לתורו ומצד שני לא נגיב להתנהגות של דיבור ללא רשות ובכך נפחית אותה.

2. הבנת חיזוקים ותוצאות - כל התנהגות מובילה לתוצאה מסוימת. התנהגות אינה מתרחשת בחלל ריק אלא בסביבות מגוונות וישנם יחסי גומלין בין התנהגות הילדים והסביבות - הילדים מתנהגים, הסביבה מגיבה (תוצאה) ואז ישנה התנהגות נוספת על פי התגובה (התוצאה) וכך הלאה. כולנו, מבוגרים וילדים, נעשה מאמץ רב כדי לחוש דברים נעימים, ולהימנע מדברים לא נעימים (אברסיבים). לכן, התמקדו בהתנהגויות שאתם רוצים לחזק ותנו להן את תשומת הלב. כגון: ישיבה שקטה, המתנה הולמת, דיבור ברשות או סיום מטלות בזמן. מצד שני, התעלמו, או ספקו תוצאה ידועה עבור התנהגויות שאינכם רוצים לחזק. כגון, קימה מהמקום, אלימות מילולית, או פגיעה בציוד. מחקרים מצאו שמצאו ש-80% מהמשוב שמורים נותנים לתלמידים הוא שלילי ומתייחס להתנהגויות לא נאותות (Floress et al., 2017) ושהיחס בין משוב חיובי לשלילי שמורים נותנים לתלמידים הוא 1:3. זה עלול להרגיש מוזר להתעלם מהתנהגויות לא נאותות, אבל חשוב להבין שתשומת לב היא מקור חיזוק משמעותי עבור רוב הילדים. עבור חלק מהתלמידים, הסרת תשומת לב המורה היא תוצאה חזקה מספיק כדי להפחית התנהגות.

3. התאמת הסביבה ומיקום התלמידים - כמנתחת התנהגות, החלק הראשון בתצפית מתבצע על הסביבה הפיזית של הכיתה. פעמים רבות ניתן לראות שישנם גורמים סביבתיים שעלולים להגביר התנהגויות לא נאותות. לדוגמא, קירות ריקים, עבודות יצירה קרועות על הקירות, ניירת זרוקה על הריצפה, או שהילד עם בעיות קשב יושב ממש לצד החלון, או קבוצת חברים שיושבים קרובים אחד לשני. ישנם מקרים בהם חוסר חיבור לכיתה, סביבות כאוטיות או לא מאורגנות תורמים להגברת התנהגויות לא נאותות. לכן, כשאנחנו רוצים להקנות אקלים מיטבי, עלינו להתבונן על הנראות של הכיתה, הסידור שלה מבחינת אזורי פעילות וסדר הישיבה של התלמידים ולראות האם כל אלה תורמים או מפריעים לחיזוק התנהגויות נאותות.

4. כללי כיתה, רוטינות והכנה מראש למצבים מאתגרים - בכיתות רבות חסר סדר יום ושיעור מובנים, הכללים אינם ברורים לתלמידים, מעברים קורים בפתאומיות, התלמידים נשארים ללא הנחיות במצבים מאתגרים (כמו זמן התארגנות של המורה) וכדומה. ילדים בכלל וילדים בעלי התנהגויות מאתגרות בפרט זקוקים למסגרת על מנת להוציא את הטוב ביותר שבהם. מסגרת וכללים מעניקים הבנה של סיטואציות ומפחיתים חרדה וחוסר שקט. לכן, בתחילת כל יום, חיזרו על כללי ההתנהגות של הכיתה (שצריכים להיות רשומים ותלויים על הקיר במקום בולט), חיזרו על סדר היום (ורישמו אותו על הלוח), הזכירו לתלמידים מה הולך לקרות במהלך היום והודיעו מראש מה עליהם לעשות במידה ואתם צריכים כמה דקות להתארגנות.

5. אמרו מה שאתם מתכוונים והתכוונו למה שאתם אומרים - אל תאמרו הוראה כלשהי אלא אם כן אתם מוכנים לאכוף אותה במידת הצורך. אם ביקשתם מילד להפסיק לאכול ולהכניס את הכריך, אלא אם כן יש לכם תוכנית פעולה מוכנה למקרה שהילד יתעלם מכם וימשיך לאכול. חישבו מה יכול לקרות אם תגידו לילד "אנחנו לא עוזבים את השולחן עד שתאכל את כל הארוחה שלך"? ואז ייקח לו 15 דקות לדוגמא לאכול תפוח? לכן, במקום זאת, אפשר לומר משהו כמו "קודם תצטרך לאכול את הכריך, ואז נוכל לצאת לחצר". אם הילד עדיין מסרב לאכול או מתנהג בצורה לא נאותה, נוכל פשוט להחליט שארוחת הבוקר נגמרה ולתת לו פעילות בכיתה. במקרה כזה, לא ביקשנו לאכול כדרישה לעזוב את השולחן אלא ביקשנו לאכול כדרישה לצאת לחצר. אל תיכנסו למאבקי כוח עם הילדים. הציבו דרישות / הוראות שאתם יכולים לאכוף ותמיד שתהיה לכם תוכנית ב׳ במקרה והילדים בוחנים את הגבולות שלכם.

6. היו פתוחים לשינויים והתאמות - אם ההתנהגות אינה משתפרת זו אינה אשמת הילד, זוהי תוכנית התנהגות שגויה או שלא הופעלה נכון. התנהגויות מאתגרות ועיקשות דורשות תוכנית התנהגות מושכלת היטב ועקבית. אחת הסיבות העיקריות לחוסר הצלחה של תוכנית התנהגותית היא חוסר עקביות. לדוגמא, המחנכת עוקבת אחר תוכנית ההתנהגות, אבל אף אחד לא שיתף את התוכנית עם המורה למוזיקה. ייתכן גם שתוכנית ההתנהגות אינה כוללת אסטרטגיות למה לעשות אם ההתנהגות מחמירה או מעניקה אפשרות להתאמה לשינויים שמתרחשים. על מנת להצליח במטרות שלנו, עלינו להתמיד ולהיות פתוחים לשינויים והתאמות בהתאם להתנהגויות שאנחנו מעוניינים לשנות.

לסיכום,

אלו היו רק מספר אסטרטגיות ניתוח התנהגות שתוכלו לחשוב עליהן וליישם בכיתות שלכן. אין ציפיה שתהפכו תוך יום למנתחות התנהגות אלא להסביר קצת על הכלים ולאפשר לכם להרחיב את הראייה שלכם על ניווט כיתה והתמודדות עם התנהגויות מאתגרות.

חשוב שתהיו בעלי ציפיות ריאליות לגבי ההתנהגויות שבהן החלטתם להתערב. שאלו את עצמכם באופן כנה האם תוכלו להתמיד בכללים והאם תוכלו להיצמד לתוכנית התנהגות שתקבעו ולהיות עקביים במימוש שלכם.

בסופו של דבר, הפעולות וההתנהגויות שלכם הם אלה שיקבעו את הצלחת כל התערבות התנהגותית שתיצרו.

ביבליוגרפיה:

Floress, M. T., Jenkins, L. N., Reinke, W. M., & McKown, L. (2017). General education teachers’ natural rates of praise: A preliminary investigation. Behavioral disorders, 43(1), 284-292.